אופנועים
אופנוע הוא
כלי רכב דו-גלגלי המונע במנוע בעירה פנימית (מנוע בנזין) והמיועד לשאת נוסע
אחד או שניים. האופנוע נבדל מן הקטנוע במספר מאפיינים:
תמסורת: בעוד שהאופנוע הינו בעל תמסורת הילוכים בדרך כלל, הקטנוע הינו
בעל תמסורת אוטומטית בדרך כלל.
מיקום המנוע: בקטנוע המנוע ממוקם בחלקו האחורי של כלי הרכב, בניגוד
לאופנוע, שמנועו ממוקם בחלק הקידמי. זאת על מנת לפשט את העברת הכוח מהמנוע
לגלגל האחורי, אשר באופנוע נעשית באמצעות שרשרת בדרך כלל. הבדל זה משפיע גם
על הצורה החיצונית של כלי הרכב ויוצר את ההבדל הוויזואלי המשמעותי בין שני
סוגי כלי הרכב.
מושב האופנוע אינו מאפשר הצמדת ברכי הרוכב בעת הרכיבה, בדומה לאוכף.
האופנוע נחשב כלי רכב מסוכן יחסית, משום שהנוסע חשוף ואינו מוגן במרכב כמו
במכונית. מסיבה זו במרבית המדינות מחויבים רוכבי אופנועים להשתמש בקסדה להגנת
הראש במקרה תאונה. בישראל חלה חובת חבישת קסדה ולפי דיונים בכנסת, ייתכן
שבהמשך תחול חובת שימוש במיגון נוסף.
היסטוריה
כלי הרכב
הדו גלגלי הראשון בעל מנוע בעירה פנימית הוצג בגרמניה ב-1885 על ידי גוטליב
דיימלר ווילהלם מייבאך. למעשה היו אלו אופניים שהוצמד להם מנוע עזר קטן. כלי
זה יכול להיחשב כאופנוע הראשון, כל עוד לא מחשיבים רכב דו גלגלי שהוצג
בתערוכה בארצות הברית ב-1867 והתבסס על מנוע קיטור. האופנוע הראשון שהוצע
למכירה היה אופנוע גרמני בשם הילדברנד-וולפמילר ב-1894.
עד שנת 1920 היה אינדיאן יצרן האופנועים הגדול ביותר. בשנים אלו החליף אותו
יצרן האופנועים הוותיק ביותר הפעיל כיום, הרלי דייווידסון האמריקאי, שהחל את
פעילותו ב־1903. בשנת 1928 הפך DKW הגרמני ליצרן הגדול ביותר והחזיק בתואר עד
לאחר מלחמת העולם השנייה, עת התואר עבר לחברת BSA הבריטית. משנת 1955 ועד
ל-1970 חזרה חברה גרמנית, NSU, לשאת בתואר. בשנה זו הפכה חברת הונדה ליפנית
הראשונה שנשאה בתואר יצרן האופנועים הגדול ביותר ומאז לא איבדה אותו.
כיום מיוצרים אופנועים במפעלים רבים ביפן, ארצות הברית, אירופה, המזרח הרחוק
ודרום אמריקה.
סוגי אופנועים
אופנוע
כביש
אופנועי
כביש מבוססים לעתים קרובות על אופנועי מירוצי מסלול, ודומים להם חיצונית.
אופנועים אלה מצוידים לרוב במנועים רבי עוצמה, בנפח 500 סמ"ק ומעלה, המאפשרים
להם להתקרב ואף לעבור את ה־300 קמ"ש. גוף האופנוע מכוסה בכיסויי פלסטיק כדי
לשפר את האווירודינמיות של האופנוע ולהקטין את התנגדות האוויר. צמיגיהם של
אופנועים אלה חלקים למדי, למעט חריצים מועטים מדי מספר סנטימטרים, וזאת כדי
לשפר את אחיזת הכביש. הם מאופיינים לרוב בצמיג אחורי רחב הרבה יותר מן הצמיג
הקדמי. תנוחת הרכיבה באופנועים אלה היא תנוחה רכונה, המיועדת להקטין את
תרומתו של הרוכב להתנגדות האוויר בזמן הרכיבה.
תנופת הפיתוח של אופנועי הכביש החלה בשנות ה-70 של המאה ה-20, כשהיצרנים
היפנים הגדולים, הונדה, קוואסקי, סוזוקי וימאהה זיהו את אופנוע הכביש ככלי
להוכחת עליונותם הטכנולוגית ויוקרתם. הספקי המנועים עלו תוך זמן קצר למאה כוח
סוס ואף יותר מכך.
בשנות ה-80 גברה התחרות כשהדגמים החדשים היו בעצם רפליקות של אופנועי
המירוצים המקצועניים. ההתפתחות הטכנולוגית בתחום השלדות לא הדביקה את התפתחות
המנועים, וכך הפכו אופנועי הכביש לכלים קשים לשליטה הדורשים מיומנות רבה,
ובמקביל פרץ גל תאונות, ולאחריו מחאה עולמית נגד יצרני האופנועים, ודרישה
לתעריפי ביטוח, אכיפה מוגברת, הגבלות גיל וכדומה. יצרני האופנועים הקטינו את
ההספקים של המנועים והתמקדו במנועים בנפח עד 600 סמ"ק. גם השלדות הפכו שקולות
יותר, ותנוחת הרכיבה קיצונית פחות.
בשנות ה- 90 המגמה השתנתה שוב. יצרני האופנועים לא רצו לאבד את התועלת הנובעת
מהפופולריות הרבה של מירוצי הגרנד-פרי, ובעקבותיהם העניין באופנועים כבדים
יותר וחזקים יותר הדומים יותר לאופנועי המירוצים. ההתפתחות ביכולת העיבוד של
חומרים אקזוטיים הביאה ליצור של שלדות ברמה גבוהה התואמות את דרישות המנועים
החזקים. שדה התחרות היה עתה אופנועי ה-1,000 סמ"ק, אופנועים סדרתיים חזקים
מאוד עם מושב כפול, ארבעה צילינדרים ויחסי הספק שמתתקרבים לכוח סוס אחד לכל
קילוגרם משקל, וכמובן אבזור בטיחות ופינוק רב. את המגמה הוביל הימאהה R1 ששקל
180 ק"ג והגיע להספק של 150 כוח סוס, וביצועים זריזים של אופנוע 600 סמ"ק.
כיום כבר נשבר מחסום ה 1:1. לסוזוקי GSX-R1000 יש 175 כוח סוס, ומשקלו 166
ק"ג בלבד. לימאהה YZF-R1 משקל 172 קילו והספקו 172 כוח סוס. בשני האופנועים
הללו, כמו באופנועים אחרים בשנים האחרונות מותקנת מערכת מגח-אוויר (Ram-Air)
המעלה את הספק המנוע עוד יותר. זוהי מערכת הדוחסת אוויר קר ודחוס ועשיר בחמצן
היישר למערכת היניקה של המנוע, ובכך מגבירה את הבעירה ואת ההספק. המערכת
נכנסת לפעולה רק במהירויות גבוהות מאוד, ופעולתה אופטימלית ב-240 קמ"ש.
בסוכנויות היצרנים הגדולים מצויים גם אופנועי 1,200 ו- 1,300 סמ"ק, המשמשים
יותר לטורינג, ונסיעות ארוכות. אלו אופנועים מאובזרים ומפנקים, מצוידים בבלמי
ABS, מושבים נוחים, תנוחת ישיבה גבוהה יותר ומהירות גבוהה הנושקת ל-300 קמ"ש.
אופנועי העל כיום מצוידים במערכות פליטה מטיטניום, ראשי צילינדר עשויים
תרכובת קרמיקה וסיליקון, וחלקי מרכב מקוולאר.
אופנוע שטח
אופנועי
שטח בנויים כך שיוכלו לנסוע בתנאי שטח, כאשר הדרך לא סלולה או לא קיימת כלל.
הם קלי משקל, ואינם כוללים רכיבים ואביזרים מיותרים, שאינם נדרשים להפעלת
האופנוע. ניתן למצוא אופנועי שטח בנפח החל מ־50 סמ"ק, ועד נפחים גדולים
יחסית, של 800 סמ"ק. עם זאת, מקובל לחשוב שאופנועי שטח בנפח גדול מ־600 סמ"ק
הם כבדים ומסורבלים מדי לשליטה בתנאי הרכיבה הקשים.
צמיגיהם של אופנועי שטח מאופיינים בחריצים עמוקים וסמוכים, המאפשרים להם
להיאחז בקרקע בקלות רבה יותר. צורת הקוביות מאפיינת את צמיגי השטח במיוחד.
המתלים של אופנועים אלה ארוכי מהלך, וזאת כדי לאפשר להם להתגבר על מהמורות
קשות מבלי להגיע אל סוף מהלך המתלה. האופנועים מאופיינים בצורת חרגול - מושב
וגחון האופנוע גבוהים מאוד (כדי להגדיל את יכולת העבירות של האופנוע) וגזרה
צרה (בניגוד לאופנועי הכביש הנמוכים והרחבים).
תת משפחה של אופנועי השטח הם אופנועי פאן-דורו, שהתפתחו במסלולי הראלי
הארוכים דוגמת ראלי דקר (ידועים גם כאופנועים דו שימושיים). אופנועים אלה הם
בעלי צמיגים מעט יותר חלקים, וכנף קדמית הצמודה לגלגל. הם גם בעלי נפח מנוע
הקרוב לקצה העליון המקובל בסוג זה.
סופרמוטו
אופנועי
סופרמוטו תוכננו על בסיס אופנועי שטח, כדי לנצל את יתרונות אופנועי השטח
(משקל נמוך, מרכז כובד גבוה, תנוחת רכיבה זקופה וכו'), לצורך שימוש עירוני או
מסלול, וזאת על ידי שימוש במכלולים שנלקחו מאופנועי כביש.
התחום עצמו נולד בשנות ה-70 בארצות הברית תחת השם "סופרבייקרס", במסגרת ליגה
שהוקמה בחסות רשת הטלוויזה ABC-TV. סדרת המירוצים הזו ניסתה לקבוע מי הם
ה"סופר-רוכבים" - אותם אלו שיכולים להתמודד בהצלחה, עם אופנוע אחד, הן
בטכניקת רכיבה המיועדת לכביש, והן בטכניקה המיועדת למסלול עפר. במירוצים דאז,
כמו היום, השתתפו רוכבים ממגוון רחב של דיספלינות ספורט מוטורי דו גלגלי.
במהלך 1985, דעכה הסדרה בהיעדר מממנים לסיקור הטלוויזיוני, והתחום כמעט
ונעלם.
לקראת סוף שנות ה-80 של המאה ה-20, התעורר התחום מחדש בצרפת, שם זכו
האופנועים המוסבים לשם סופרמוטו ("סופר אופנוע" בצרפתית) והרוכבים על אותם
כלים נקראו "סופר מוטארד" ("סופר רוכבים"). התחום התפשט במהירות ברחבי אירופה
וסדרות מירוצים לאומיות החלו להתארגן במסגרות מקומיות. החל משנת 2001 מתקיימת
גם "אליפות העולם בסופרמוטו" במסגרת ה-FIM. משנה זו ואילך, בעקבות ההתעניינות
הגוברת והולכת בתחום, הצטרפו היצרניות היפניות לאירופאיות (שעוסקות בייצור
אופנועי סופרמוטו סדרתיים מאמצע שנות ה-90), ומציעות גם הן דגמים שירדו מפס
הייצור כשהם בתצורת סופרמוטו.
בעוד הבסיס הוא במקורו מהשטח, הרי שהגלגלים (והצמיגים), וכן מערכת הבלימה,
מגיעים מאופנועי הכביש. אופנועי הסופרמוטו בנויים כך שיוכלו לנוע הן בדרכי
אספלט והן בשבילים מהודקים, כאשר הדרך לא סלולה או לא קיימת כלל. ניתן למצוא
אופנועי סופרמוטו בנפח החל מ-50 סמ"ק, ועד נפחים גדולים יחסית, של 660 סמ"ק.
צמיגיהם של אופנועי הסופרמוטו מאופיינים בתרכובת גומי רכה המיועדת לאופנועי
כביש ספורטיביים, על מנת להשיג אחיזה רבה ככל האפשר מהתוואי בו נע האופנוע.
המתלים של אופנועים אלה ארוכי מהלך, וזאת כדי לאפשר להם להתגבר על מהמורות
קשות מבלי להגיע אל סוף מהלך המתלה - זו הסיבה שמלבד תחום המירוצים, נחשבים
אופנועים אלו ליעילים ביותר לשימוש עירוני. האופנועים, בשל היותם נצר למשפחת
אופנועי השטח, מאופיינים בצורת חרגול - מושב וגחון האופנוע גבוהים מאוד (כדי
להגדיל את יכולת העבירות של האופנוע) וגזרה צרה (בניגוד לאופנועי הכביש
הנמוכים והרחבים).
אופנועי הסופרמוטו מתאפיינים בכנף קדמית גבוהה, אך מקוצרת ביחס לאלו הקיימות
אצל אופנועי השטח.
בישראל מתקיימים מירוצי סופרמוטו מחתרתיים מאז שנת 2003, כשהמסלולים, בדומה
למקובל בעולם בתחום זה, מורכבים משילוב בין מסלול אספלט לעפר. המסלולים הינם
איטיים יחסית למקובל בתחום אופנועי הכביש, ומחייבים שליטה גבוהה בטכניקת
הרכיבה, מאשר הספקי מנוע גבוהים כדי לנצח. באוגוסט 2004 החלה לפעול בארץ
"עמותת הסופרמוטו הישראלית" (מס' עמותה 580431039), המייצגת את הרוכבים
והמתחרים בתחום, גם בהתאחדות הספורט המוטורי הישראלית.
אופנועי טורינג
אופנועים
בעלי מבנה פשוט, המיועדים לנסיעה יומיומית בכביש. גוף אופנועים אלה חשוף,
צמיגיהם חלקים בדומה לאלה של אופנועי הכביש, אך הם צרים יותר, משום שאינם
מיועדים להגיע למהירויות גבוהות כל כך. אופנועים אלה מצוידים לרוב במנועים
בינוניים, בנפח 250-500 סמ"ק.
אופנועי ה"ספורט-טורינג" הם תת קבוצה של אופנועי הטורינג. אלה אופנועי טורינג
בנפחים גדולים (מעל 500 סמ"ק), המיועדים לטיולים ונסיעות ארוכות, ומאופיינים
באביזרי נוחות רבים על מנת לשפר את חווית הרכיבה.
אופנוע קאסטום
כפי ששמם
מרמז, את האופנועים האלה ניתן להתאים אישית בעת ההזמנה, כך שאין שני אופנועים
הדומים זה לזה. ניתן להזמין צבע, צורת כידון, אורך מתלים, אביזרים שונים
ועוד. היצרן הבולט ביותר של אופנועים אלה הוא הארלי דייווידסון, אך בשנים
האחרונות גם יצרנים יפניים ניסו להשיג דריסת רגל בשוק זה. עם זאת, בכנס השנתי
של בעלי הארלי דייווידסון בארצות הברית, נוהגים המתכנסים להשליך אופנועי
קאסטום יפניים מראש מנוף גבוה, כדי להביע את דעתם על אופנועים אלה. אופנועי
קאסטום בולטים בשפע הקישוטים המוכספים בניקל הנמצאים בכל פינה, במיטב המסורת
האמריקאית.
מבנה האופנוע
האופנוע מורכב מהחלקים
העיקריים הבאים:
המנוע
וסביבתו
המנוע
מתחלק לשני חלקים עיקרים - מנוע עליון (בוכנה, טבעות וכו׳) ומנוע תחתון
(ארכובה, טלטל וכו׳). כמו כן יש מאייד (קרבורטור) שאחראי על עירוב ביחס תקין
של דלק ואוויר למנוע, מקרן (רדיאטור) שאחראי על העברת נוזל קירור לחלקי המנוע
על מנת לשמור אותו בטמפ' הרצויה, למניעת נזק למנוע (ישנם אופנועים בעלי קירור
אוויר, בלי מקרן). המקרן פועל על ידי קירור נוזל הקירור בעזרת האוויר שעובר
דרכו בזמן הנסיעה. הנוזל נשמר בתוכו או במיכל לידו. נוזל הקירור מוזרם למנוע
בעזרת משאבה. מסננת (פילטר) אוויר - אחראי על סינון הלכלוך מן האוויר כדי שלא
יכנס למנוע. המצת (פלאג) אחראי על הצתת התערובת של אוויר ודלק.
ישנם שני סוגי מנועים עיקרים באופנועים. מנועי שתי פעימות ו-4 פעימות. מנועי
שתי פעימות עושים את 4 הפעולות (יניקה, דחיסה, בעירה ופליטה) בשני מחזורים,
לעומת מנוע הארבע פעימות, שעושה מחזור לכל פעולה. מנועי שתי פעימות בדרך כלל
נמצאים באופנועים קטנים (50-250 סמ״ק), כמו כן באופנועי שטח (מוטוקרוס), וזאת
בגלל הכוח הרב שיש להם ומשקלם הנמוך, אך הם פחות אמינים ממנועי ארבע פעימות.
מערכת ההינע
באופנוע
מותקנת תיבת הילוכים אשר אחראית על העברת הכוח (בקטנוע קיים מנגנון בשם
וריאטור שעובד עם משקולות ומאפשר העברה אוטומטית). על מנת להעביר הילוך יש
להפריד בין תיבת ההילוכים למנוע בעזרת המצמד (קלאץ׳) אשר בלחיצה מפריד ומאפשר
העברת הילוכים נכונה. ישנם אופנועים עם מערכת מצמד אוטומטי בה הם לא לוחצים
עליו בהעברת הילוך. מצמד זה נקרא חצי אוטומטי. ההילוכים באופנוע מועברים
בעזרת רגלית הילוכים הנמצאת בצידו השמאלי של האופנוע. המצמד נלחץ עם ידית
הנמצאת גם כן בצידו השמאלי של האופנוע. ברוב דגמי האופנועים העברת הכוח מן
המנוע לגלגל האחורי מתבצע בעזרת גלגלי שיניים ושרשרת. גלגל השיניים הקדמי קטן
בקוטרו מן האחורי. על ידי שינוי מספר השיניים ניתן לקבל יותר כוח (מומנט) או
יותר מהירות.
תמסורת
כאמור,
לרוב מועבר הכוח מן המנוע אל הגלגל האחורי בעזרת שרשרת חזקה, אך במהלך
ההיסטוריה יוצרו גם אופנועים שהשתמשו בשיטות אחרות. חברת ב.מ.וו. הגרמנית
מייצרת דגמי אופנוע בהם עובר הכוח באמצעות גל הנעה, בדומה למכוניות בעלות
הנעה אחורית ומנוע קידמי. ניתן גם למצוא אופנועים בהם מועבר הכוח בעזרת רצועת
גומי משוננת. יתרונה של הרצועה הוא שאין צורך לשמן אותה, והיא אינה מתיזה שמן
על חלקי האופנוע. מצד שני, גמישותה גורמת לאובדן מסוים של כוח.
מערכת החשמל
מערכת
החשמל באופנוע עובדת על עיקרון דינמו. בנסיעה האופנוע יוצר תנועה סיבובית
שמתורגמת לאות סינוס (AC) ועל ידי מיישר זרם (דיודה + קבל) וווסת טעינה
(מייצב) אנו מקבלים מתח ישר (DC) יציב. רוב האופנועים מצוידים במצבר. אלו
שאינם עושים שימוש במצבר, מתבססים באופן ישיר על עבודת המנוע. כמו כן קיימת
מערכת CDI שאחראית על שליחת הזרם ברגע ההצתה.
בלמים
ברוב
האופנועים הבלמים הם מסוג בלמי דיסק, בעוד באופנועים ישנים הבלמים הם מסוג
תוף. רגלית בצד הימני של האופנוע אחראית על הבלם האחורי וידית בצדו הימני של
האופנוע אחראית על הבלם הקדמי.
שלדה ובולמים
השלדה
באופנועי שטח למיניהם עשויה בדרך כלל מחומר קל ומחוזק ביותר כדי שיחזיק מעמד
בקפיצות וטלטלות. הבולמים באופנועי שטח הם בעלי מהלך ארוך כדי להתמודד עם
זעזועים וקפיצות מגובה רב.
מערכת קירור
באופנועים
מסוימים, מקובל להשתמש בצלעות קירור צפופות לצידי בית הבוכנה כדי לקרר את
המנוע. במנועים בעלי הספק גדול יותר המיועדים לעבודה מאומצת לאורך זמן (למשל
אופנועי ספורט) משתמשים בשיטות אחרות, כגון קירור שמן וקירור מים המאפשרות
ויסות חום המנוע. בשיטת קירור המים, בדומה למכונית, מועברים המים בצינורות
לאורך המנוע, סופגים ממנו את החום, ומאבדים אותו במקרן.
|
